שולם - בית לגישור משפחתי ועסקי - המלצות והצלחות

להרחבה בנושא

גישור שולם
envelop2, envelop, mail, email, contact, letter
arrow-down3, arrow-down, download, bottom
CSS

הבעל - ע' האשה - א'
ניר תודה רבה.
אני רוצה מאוד להודות לך על האווירה הנינוחה והעניינית שהביאה אותנו בסופו של דבר לרמה מדהימה של התחשבות הדדית.

אני מרגיש שבאמת נכנסת לראש שלנו ובמקביל לא היססת גם לאתגר את ההנחות שלנו במקומות שבהם הרגשת שיש צורך בחשיבה מחודשת.
תודה
ניר
לקראת סיום התהליך חשוב לי לומר לך מספר מילים, ועדיף שאכתוב מאשר שאתחיל לבכות מולך (שוב)
ניהלת את כל התהליך בצורה הוגנת ואמפאטית, שמת את שנינו במרכז ודאגת שיחסנו יהיו טובים ואוהבים כפי שהיו עד עכשיו
לעומת עורכי דין ומגשרים שפגשתי בדרך, ייאמר לזכותך שהקרנת עלינו שלווה ורצון אמיתי לגשר.
תודה רבה על הליווי האישי והחברי, תודה שהבנת את צרכינו בצורה מושלמת ונסכת בנו בטחון בך לאורך כל הדרך.
 
בהערכה עצומה ...
 

הי ניר
הגענו אליך בעיצומה של מערבולת רגשית לקראת הסכם לפירוק משפחה בת 4 ילדים.
ויצאנו בסופו של תהליך, מפוייסים ומוכנים לתת סיכוי נוסף לזוגיות ולמשפחתיות.
בנעימות וברגישות גישרת על חילוקי הדעות,
החלקת טינות ומחלוקות (בניהם גם כאלה שנערמו במשך שנים רבות)
הזכרת לנו מה באמת חשוב, ומה מונח על כף המאזניים
ריגשת אותנו בסיפור האישי שלך ובכך שהגעת למקצוע הזה מתוך שליחות
ואכן, במקרה הפרטי שלנו, הצליח לך...
וכל זה אפילו במחיר הוגן ובלי למשוך את התהליך שלא לצורך.
תודה על הכל, על התמיכה והסבלנות על האיכפתיות ותכליתיות
מאחלים לך הצלחות רבות וסיפוק במעשיך

ד' וי'


היה לנו מזל גדול ש"במקרה" הגענו אליכם דרך האינטרנט.

היום במבט לאחור, למרות הרגשות והקשיים שליוו את הפרידה,
למרות הפרידה, אנחנו עדיין מבלים יחד עם הילדים בארוחות משפחתיות ובחגים.

אני מודה לכם על הליווי, התכנון, הרגישות והאנושיות. צ' קריית אונו


שלום ניר,

עתה, משחלפה לה תקופה מתהליך הגישור שביצענו בהובלתך, ובמימד הזמן שמאפשר לי לבחון את תוצאות התהליך בחיי היום יום שלי של גרושתי וילדיי, אני חש צורך לבצע איתך סגירת מעגל ולהוקיר לך תודה!
כאשר החלטנו גרושתי ואני לסיים את פרק הנישואין בחיינו, היה ברור לנו שאנחנו מעוניינים להסדיר את כל העניינים בינינו בהסכמה ולא במלחמה. הרי חלקנו  שנים ארוכות ביחד, הקמנו משפחה והיו גם הרבה שנים נפלאות. היה לנו ברור גם שכהורים לשני ילדים נידרש לשיתוף פעולה שנים רבות קדימה, ולמעשה גירושים זוהי מערכת יחסים לכל דבר ועניין. ככל שנשכיל להתגרש בתהליך מוסכם ומכובד עם מינימום נזק רגשי, נפשי וכלכלי כפי שנגרם פעמים רבות כשכל צד לוקח עורך דין ומתנהלים במלחמות דרך תביעות בבתי המשפט,  כך יתאפשר לנו בקלות רבה יותר לקיים קשר נורמאלי של שני הורים שטובת הילדים במרכז. וכבני זוג לשעבר.
 
מתפיסת העולם הזו הבנו שאנו רוצים תהליך של גישור מקצועי, בתהליך החיפוש אחר מגשר היה לי חשוב שזה יהיה גם עורך דין בהכשרתו ומומחה לדיני משפחה וזאת בכדי לייעל ולקצר את התהליך ולהבטיח שבמסגרת הגישור נוכל גם לעשות הסכם טוב ומלא שיזכה להכרה ואישור על ידי בית דין לענייני משפחה ולא לערב עוד גורמים שהיו מאריכים ומייקרים את התהליך מעבר לנדרש. לשמחתי הרבה, בחיפוש אינטרנטי לא ארוך הגעתי אלייך...בפגישת ההיכרות מצאת חן בעיני שנינו, האמפתיה והאנושיות שלך וההבנה למצבנו הרגיש באותה תקופה וכן ההתרשמות שלנו מהסבריך והשקפת עולמך על תהליך הגישור, נתנו לנו ביטחון שאתה האדם המתאים עבורנו לבצע את הליך הגישור. ואכן תהליך הגישור היה מובנה, יעיל ומתחשב, והצלחת לסייע לנו במיומנות רבה בנקודות המחלוקת ולהגיע להסכמות בכל הנושאים בפרק זמן קצר של כמה פגישות בלבד.
 
הכלים שקיבלנו ורוח ההתנהלות שבגישור משמשות אותנו גם כיום ונתנו בסיס איתן וחשוב להתנהלות שלנו, יש לנו הסכם טוב ומלא, אך הדינמיות שבחיי היום יום ובגידול הילדים מחייבת אותנו לקבל הרבה החלטות קטנות שאינם בהכרח מופיעות כסעיף בהסכם, אבל רוח ההדדיות ,הכבוד ושיתוף הפעולה בינינו שנזרעו בתקופת הגישור מאפשרות לי ולגרושתי לנהל שיחות כאנשים בוגרים ולהגיע להסכמות.
 
תודה רבה לך ניר על הכול, ומאחל לנו להתראות שוב רק בנסיבות חברתיות :)
 


לכבוד:
עו"ד ניר בן-נון
מגשרי shollem

הנדון: מכתב תודה – ש.

שלום,

החיים בשל היותם דינאמיים ובעלי מציאות משתנה כל הזמן, מעמידים אותנו בפני שיעורים ואתגרים אין ספור.
אף אחד מאתנו ביום שמחתו, יום חתונתו, לא רואה ואף בחלומותיו הגרועים ביותר מצב בו מערכת הנישואין הזו תכשל, חלקנו מתוך הגנה וחוסר יכולת לראות את האפשרות לחושך, כאשר האור כבה וחלקנו בשל הגישה של חשיבה חיובית.
לצערי הרב, נגררתי לתוך הסטטיסטיקה של מערכת זוגית כושלת וכתוצאה מכך, גירושין.
תהליך שללא שום תוספות, הינו קשה מנשוא ומכאיב לשני הצדדים ולקרוביהם.
אמרו רבים "צריך לדעת ממי מתגרשים עוד לפני שיודעים עם מי מתחתנים", אך לדעתי לא פחות חשוב בתהליך, זה לדעת מיהו הצוות המקצועי, מגשר/עו"ד המלווה אתכם בתהליך.
בתוך כל סערת הרגשות, לגרושתי ולי היה המזל הגדול לבחור ב"גישור בשניים", שכולל בתוכו אתכם כמובילי התהליך.
מפגישתנו הראשונה אתכם, היה ברור שלמרות הקשיים הרבים בהיות התיק מסובך, מצאתם בכל פרשת דרכים
פתרונות יצירתיים והוגנים, אשר הוצגו באופן שפשוט נטרל את המשך הקונפליקט, התהליך היה מלא אמפטיה ומכוון לטובת הילדים ובסופו, נחתם על ידכם הסכם, שקיבל מחמאות מבעלי מקצוע רבים אשר מקורבים אליי ואל גרושתי.
הסכם זה, בהיותו כתוב באופן ברור, חד ויסודי, כבר משרת אותנו כשנה וחצי ובכל מקרה של סימן שאלה, אנו פונים לקרוא בו את הסעיפים המספקים לנו תשובות ברורות, אשר לא מאפשרות הגררות לפרשנות.

בשל הזמן הרב וענן האבק שכבר שקע, מבחן התוצאה של עבודתכם הינו זוג שנפרד ומתקשר בצורה מצוינת, שני ילדים מקסימים אשר לשמחת כולם התהליך עבר לידם בכל הקשור להסכם ובכל הקשור לגירושין, עבודה רבה לפנינו.
לכן, ברצוני להביע את תודתי והערכתי לכם ולברך אתכם על מסירות האמפטיה ועבודה מכל הלב.

יישר כוח ותודה.
ש. והילדים


• אשתי ואני החלטנו להיפרד ובחרנו לעשות זאת באמצעות תהליך של גישור כדי שזה יסתיים ברוח טובה ובדרך נעימה.
• בפגישת הייעוץ הראשונה עם ניר, הייתה כימיה טובה ויצאנו בהרגשה שניר יוכל לגשר על המחלוקות שהיו בינינו ולהביא אותנו להסכם שירצה את 2 הצדדים.
• מאוד אהבנו את זה שניר ציין שבתהליך תלווה אותנו יועצת הורות שתסביר ותעזור לנו בנושאים שנוגעים בעיקר ל-2 הילדות שלנו.
• התכנון שלנו היה לסיים את כל תהליך הגישור ב – 4 עד 6 פגישות וזה אכן היה משך התהליך.
• מה שאהבתי בתהליך שבפעמים המעטות שהיו לנו חילוקי דעות ונראה היה שמפוצצים את הכל אז ניר תמיד ידע למצוא דרך יצירתית ופתרון שמקובל על 2 הצדדים ותמיד זה הפתיע אותי איך ממצב של פיצוץ בתוך מספר דקות ניר היה לוקח אותי או את אשתי החוצה לשיחה קצרה ב-4 עיניים ומיד הרוחות היו נרגעות וחוזרים לסכם דברים – זה היה הדבר שאשתי ואני התרשמנו ממנו ביותר.
• גם לכל הנושא של חישוב המזונות, ניר תרם במספר אופציות לבחירה וערך איתנו סימולציות אמיתיות כדי לשקף לנו בצורה פשוטה ומהירה מה היתרונות והחסרונות של כל אופציה.
• האווירה בשעות הערב אצל ניר הייתה נעימה ומרגיעה ותרמה למצב הרוח הרגוע במהלך הפגישות.
• לדעתי האישית לניר יש יכולת נדירה להגיע ללב של בני אדם ולהבין את נפש האדם וזה דבר חובה בתחום הגישור.


תודה רבה על הטיפול המסור, הרגישות, ההוגנות במהלך הגישור, ובדרך הנעימה בה הגענו להסכם גירושין, תרשו לי לצטט את אבא שלי שאמר:
"אם היית צריך להגיש תביעות היית צריך להוסיף עוד 0 לשכר הטרחה ששילמת..."

תודה על הכל, א' וע'


היום בשעה 22:50 חתמנו על הסכם שלום בית ולחילופין גירושין. בשעה שחתמנו, נפתחה הדלת, וכל השדים הקטנים והגדולים שהתעוררו בחודש האחרון במהלך הגישור יצאו בעדה, מאוכזבים, החוצה. פתאום נהיה מקום בחדר וגם הרבה יותר אור... אכן שולם

שיהיה לכם שבוע נפלא!

א' וא'


לכבוד חנה קפלן:
חדת אבחנה, קוראת את המצב, נותנת מקום לכל אחד, מובילה את המשתתפים ברגישות ובאמפתיה, באסרטיביות,
ממליצה להורים ולמתבגרים לתת לעצמם הזדמנות לניהול שיח חיובי ויצירת יחסים פתוחים גם בגיל ההתבגרות.
עם חנה זה קורה

אלונה


על הסכם שלום בית ולחילופין גירושין

אחד החברים הכי טובים שלי אמר לי: "אני לא מסוגל עם כל המלחמות האלה, כבר שילמתי לעו"ד שלי עשרות אלפי שקלים וזה עוד לא נגמר, המצב רק מחמיר..." אמרתי לו: "אני סיימתי את הגירושין שלי תוך 5 פגישות בנות שעה, לא חבל!?, את כל הכסף הזה היית נותן לילד שלך".

דרך אגב, מאז שסיימנו את התהליך ( גישור-גירושין ) , אני וע', חברים טובים, שנינו משתפים פעולה מצוין בטיפול בילד.

ממש תודה על הכל,

ר'


תודה מכל הלב על שליוויתם אותנו, אני מרגישה שפשוט הצלתם את מערכת היחסים שלנו.

בכל פעם שאני חושבת על זה, הלב שלי פועם בחוזקה.

ה'


הסיפור שלנו התחיל לפני 4 שנים. אז בדיוק פגשתי את רן במסיבה. הוא היה כל כך יפה, מצחיק, כייפי, קליל וזה כל מה שחיפשתי אז. הוא כנראה חיפש מישהי שתהיה אביזר אופנה. התחלנו לצאת והתאהבנו. אני לא יודעת אם אי פעם אהבתי אותו או שההתאהבות ישר הפכה להרגל שקשה להיפטר ממנו.

אני זוכרת שאחרי שנה בערך שיצאנו, ההורים שלי התחילו ללחוץ להתחתן. אני התעצבנתי על כך, אבל עמוק בפנים רציתי כבר להיות נשואה. רן היה שם וזה היה הכי מתבקש .שנינו בערך בגילאי חתונה, גרים יחד, מסתדרים טוב, מה חסר?

הייתי בת 25 אז, סטודנטית לתקשורת, רן היה בן 27 באמצע לימודי המשחק ואני תכננתי לו כבר עתיד גדול. הייתי מאוהבת בחיים שיהיו לנו יום אחד, לא בחיים שהיו לנו, אבל החיים האלה מעולם לא הגיעו. רן התחיל בקריירת המשחק שלו וכשזה לא הלך, הוא למד מחשבים במקביל, התחיל לעבוד והרוויח יפה מאוד.

אני התחלתי לעבוד בתור עוזרת מנכ"ל בתחום הפרסום, עבודה שדרשה ממני לעבוד לילות כימים וימים כלילות. אני ורן בקושי ראינו אחד את השני. אבל הכי עצוב היה לי שבקושי ראיתי את הראל, הבן שלי.

היה לי עצוב שהצלחתי בסוף למצוא מטפלת זרה שתעזור לי לברוח מהבית ולעבוד במקום לחשוב, אפילו עד השעות הקטנות של הלילה. לא הייתי מספיק חזקה בכדי לשרוד בגידה , אפילו לא עם ילד קטן בן שנתיים עם עיניים כחולות גדולות מדהימות בדיוק כמו של אבא שלו. לא הייתי מוכנה לסלוח לו על אף שאני בעצמי בגדתי, ומעולם לא סיפרתי לו על כך, עד אחרי תהליך גישור-גירושין בו הכל הסתיים.

רק אז אזרתי אומץ. בהליך גישור-גירושין אפשר לספר למגשר הכל. הכל חסוי. זה מה שהחזיק אותי. מישהו שיודע הכל ולעולם לא יספר לנפש חיה את אשר על ליבי. מגשר ניטראלי שלא שופט אותי, רק מבין. מבין את כל האינטרסים שלי וגם את של רן ופועל כדי לספק את שנינו מבחינה משפטית, נפשית, וכלכלית. מישהו שרואה אל נגד עיניו את טובת הילד כשאנחנו ברגעים רבים של מאבק שכחנו שגם אותם צריך לספק.

אם היה משהו טוב בנישואים האלה זאת היתה דרך הסיום שלהם. סיום נישואים ותחילת שותפות שלעולם אינה מסתיימת. הורות משותפת. רק במהלך הגישור הבנתי שאנחנו לא אויבים, אני ורן, אנחנו עדיין ותמיד נהיה ההורים של הדבר הכי חשוב לשנינו בעולם. הראל.

לחצו לעיון במאמרה של ד"ר אורנה כהן על הקשבה ללקוחות שעברו תהליך גישור-גירושין (אנגלית) 


אני ורונן זה סיפור שמלכתחילה היה מועד לפורענות. הכרתי אותו בעבודה כשהוא היה נשוי. כולם סביבי חשבו שאני לא מוסרית ולא אנושית, לפחות זה מה שראיתי כשהסתכלתי לכולם בעיניים. כולם אמרו לי שזה לא ילך, שהוא לעולם לא יעזוב את אישתו, אבל הוא עזב, מאוד מהר הוא עזב.

מה שלא הבנתי אז זה שהוא לא עזב מהסיבות שאני רציתי להאמין בהם. הוא פשוט היה אדם שמאוד קל לו לעזוב. כן, זה התחיל עם גבר נשוי+ 2 ונגמר בגבר גרוש פעמיים + 3. הקארמה או הטיפשות שלי, אני לא יודעת מה יותר, עשו את שלהן וגם אני נכנסתי לנישה של הנבגדת עם מישהי צעירה יותר בעבודה של בעלי ושלי!!! כן, מתחת לאף שלי.

עם יובל – בת שלוש, מצפון מלא עד אפס מקום, חברים ומשפחה שרק צועקים דרך העיניים: אמרנו לך!, ולילות ללא שינה, אני מתמודדת כבר כמה חודשים. רונן עזב את הבית וגר בדירת סטודיו עם הטרייה שלו, שתהפוך גם היא עוד מעט לחולצה דהויה שעברה יותר מידי כביסות.

החלטתי "לדפוק אותו", לנקום בו, ל"הוציא לו את הנשמה". חשבתי שאולי כל אלה יחזירו לי את הכבוד האבוד. שמעתי לחברתי ושכרתי את שירותיו של עו"ד ממולח ביותר שהבטיח לי ש"רונן עוד יצטער על היום שהוא פגש בי". רק ככה נרדמתי בלילה. המשפטים האלה שהעו"ד היה מוציא מהפה, היו כדורי השינה שלי, התקוות הקטנות שעזרו לי להמשיך הלאה.

אבל לא ליובל. יובל ראתה מה קורה בין אבא ואמא שלה, ההורים שאני כבר לא הכרתי, לא אותו ולא אותי, והתחילה ברגרסיה התנהגותית. היא התחילה לפחד לישון לבד בלילה ונתקפה התקפי זעם ובכי. אבל המצב הגיע לשיא ושבר אותי כשהיא ישבה עלי יום אחד כשסירקתי אותה בבוקר לפני הגן וביקשה ממני לסלוח לה. לרגע נבהלתי. היא הסתכלה לי בעיניים בעיני הדבש הגדולות שלה שנראו לי כל כך כבויות ואמרה:" אמא, אני לא התכוונתי להיות ילדה רעה, אני לא רציתי שאת ואבא תיפרדו, אני מבטיחה להיות ילדה טובה ולא לעשות לכם יותר בעיות".

מילותיה קרעו את ליבי. פסיכולוגית שהכרתי והלכנו אליה עוד באותו יום, הסבירה לי שילדים נוטים להאשים את עצמם בגירושין. הם פשוט חושבים שהכל באשמתם. הפסיכולוגית נתנה לי את המספר של "שולם" והסבירה לי כמה חשוב לסיים נישואים בצורה יפה ללא צלקות שלפעמים אין להן מרפא בלב הילדים לעולם. רציתי לנקום ברונן, רציתי ל"הוציא לו את הנשמה" אבל מסתבר שהנשמה העיקרית שפגעתי בה היתה של האהבה הגדולה של חיי – יובל שלי.

היה לי קשה לשכנע את רונן לשבת לגישור-גירושין אבל הפסיכולוגית הצליחה לעשות זאת בסופו של דבר. רונן אומר שזה היה צעד נבון ביותר, אני אומרת שזה היה הצעד היחיד שהורים צריכים לחשוב עליו בגירושים. מערכת היחסים שלי עם רונן היום היא מאוד מורכבת, ידידותית לפעמים ולפעמים פחות, אבל למדנו לעולם לא לתת לאגו שלנו לשבור את האגו של הילדה. אנחנו כבר חצי שנה עומדים בזה די יפה. לכל מי שיש לו ילדים, אני ממליצה בחום על פרידה בתהליך גישור-גירושין.


את שירה הכרתי דרך חבר. היא היתה נראית כל כך שברירית מתוקה, אוהבת, ומקבלת. ככה היא היתה במשך כמה שנים עד שהגיע רגע אחד גורלי. החתונה. מרגע החתונה כל מה שהיה חשוב לשירה זה להביא לעולם ילדים. טוב, זה לא מדויק, מהרגע שהיא גילתה שיש לי בעיה להביא ילדים, זה התחיל. הרצון האינסופי הזה לילדים שיגע אותה , גרם לה לעשות דברים שמעולם לא חלמתי עליהם. פתאום כל מה שהייתי בשבילה נעלם, פתאום כל מה שנהייתי בשבילה זה בעיה שצריך לפתור.

הרגשתי בודד, אף אחד לא מסוגל היה להבין אותי, אף אחד לא מסוגל היה להבין מה זה שאתה לא יכול לתת לאישתך את הדבר הבסיסי ביותר, אין יותר קשה מזה. במיוחד לבחור כמוני, מאצ'ו, שירה תמיד קראה לזה. שירה הלכה לכל המומחים שיש על מנת לקבל חוות דעת והסכימה להפוך את הגוף שלה לניסוי שאני לא יכולתי להשתתף בו, לא פיזית ולא נפשית.

הרופאים אמרו שאין שום סיכוי להיכנס ממני להריון וחבל על המאמצים. פשוט צריך תורם. כל כך רציתי לעזור לה להיכנס להריון אבל לא רציתי לעשות את זה בדרך כל כך מכנית. לא רציתי ילדי מבחנה. זה מה שסיפרתי לה, אבל האמת היא שפשוט לא רציתי שיהיו לה ילדים ממישהו אחר. לא רציתי לגדל ילדים של גבר אחר שיזכירו לי כל יום מחדש כמה הם שונים ממני, כמה הם לא שלי.

אולי זה אכזרי מצידי אבל ככה הרגשתי. אמרתי לה שאני מוכן רק לאמץ. ככה שנינו נהיה שווים. ככה נרגיש שהם של שנינו בדיוק באותה המידה. ככה הגענו לגישור. שירה הציבה לי אולטימטום, או שאני יושב לגישור, או שאנחנו מתגרשים. בהתחלה אמרתי לה שאני רוצה להתגרש והסכמתי לסיים את זה בגישור-גירושין, אבל במהלך הגישור הבנתי טוב כל כך את הצד של שירה בעניין. היא הבינה את הצד שלי ואנחנו עדיין נשואים, לא באושר עדיין, לפחות לא כמו שנהיה ברגע שהעולל הקטן יצא לאוויר העולם.

אני מחכה בקוצר רוח לראות אותו ואני מרגיש שהוא ממש שלי כמו שלא הרגשתי כלפי אף אחד ושום דבר בעולם שהוא שלי. שני המגשרים עזרו לי להבין שמה שיש לשירה לתת לי זה את המתנה הכי גדולה ויפה שיש, אני רק צריך לדעת לקבל אותה באהבה וגם את שירה. המגשרים גרמו לשירה לראות את הצד שלי בעניין ומאז היא שוב אותה בחורה שברירית מתוקה אוהבת ומקבלת שהכרתי.

ההסכם נתן לי כוחות אינסופיים. על הקשיים שלנו הרבה יותר קל לנו להתגבר עם הכלים שקבלנו בגישור. על הקשיים שיהיו, חיוך קטן של התינוק, כלי גישור, ואין משהו שיעמוד בדרכינו...כך אני מקווה...


קוראים לי ירון ואני בעל רשת חנויות בגדים. אני ואישתי הקמנו את העסק יחד, זה היה חלום משותף של שנינו להיכנס לעולם העסקים ולהצליח בגדול. בהתחלה עבדנו המון יחד, אבל מאז שאורן, בננו הבכור נולד אישתי עבדה יותר מן הבית. לא בגדנו אחד בשני ולא פגענו אחד בשני יותר מידי כמו המון אנשים שאנחנו מכירים.

היתה לנו מערכת יחסים מעולה מכל הבחינות, וכימיה נדירה. אנחנו עדיין חברים מאוד טובים ושותפים הוריים לילדים המקסימים ביותר עלי אדמות. פשוט החלטנו שזה כבר לא מה שהיה. אישתי בהתחלה לא רצתה להתגרש. היה לה נוח במערכת היחסים שהיתה. היא האמינה שכל זוג עובר את המשבר הזה בסביבות גילנו ושזה יעבור, אבל אני החלטתי שאני רוצה להעביר את החיים שלי דלוק, ולא כבוי כמו שהרגשתי.

בסופו של דבר ואחרי נסיונות שכנוע רבים ליאורה הסכימה לסיים את הנישואים. גישור-גירושין היתה האופציה הברורה לשנינו מכיוון שכבר ראינו חברים שסיימו מאוד יפה מבחינה, כלכלית, משפטית ובעיקר חברית את הנישואים שלהם.

יש לנו שני ילדים גדולים. אורן בן 22, ולילך בת 17 והם מבינים אותנו ומקבלים את המצב יחסית בסדר. היו רגעי משבר עוד לפני שהגענו לגישור כשאני והיא במהלך שבת אחת ישבנו ודיברנו על חלוקת הרכוש הכי הגיונית לשנינו. אני אמרתי לה שלדעתי הרכוש צריך להתחלק חצי חצי מכיוון שקנינו הכל יחד, אבל על העסק להתחלק, 70 אחוז לי ו30 אחוז לה מכיוון שאני הייתי המשקיע הגדול הראשון לעסק מכספי שלי, שעליו עבדתי מאוד קשה עוד לפני החתונה.

עוד סיבה היא מפני שבשעה שהיא גידלה את הילדים, אני הייתי בעל העסק בפועל בעוד היא רק מידי פעם ניהלה אותו כשהתחשק לה. ליאורה התעצבנה ואיימה לפנות לעו"ד, במידה ואני לא אסכים לחלוקה של חצי חצי בבעלות. מריבות התפתחו לאש מלחמה בבית עד שהגענו לגישור.

המגשרים היו כל כך מיומנים באבחנות שלהם , מבינים ויצירתיים במערכות אנוש שממש התפעלתי. הם הצליחו להעביר אותי ממצב מלחמה, למצב שממש הבנתי את נקודת המבט של אישתי. מבחינתה היא גידלה את ילדיי ואיפשרה לי לעשות כל העולה על רוחי בעסק, בשעה שמבחינתה ניצלתי זאת ובסוף זרקתי לה עצם קטנה מהעסק שהקמנו שנינו במו ידינו. את החלום המשותף שלנו, הפכתי ליותר שלי משלה. את הרעיונות הגדולים שלה לעסק שכחתי ועל כך הצטערתי בפניה בגישור.

כסף הרי לא היה מבחינתינו בעיה וגם אם הייתי משאיר לה 60 אחוז מהעסק הייתי עדיין אדם שנחשב עשיר בכל מובן המילה. הבנתי שמה שהיה חשוב לליאורה זו ההכרה במה שהיא תרמה, ואכן היא תרמה רבות בצורה שאי אפשר לתחום או לכמת לא ל30 ולא ל40 אחוז.

בעזרת המגשרים ליאורה הבינה שהיא מרגישה רוויה מהעסק והחליטה שזהו זמן טוב לפתוח עסק חדש, עם אנרגיות חדשות שיסמל תקופה חדשה בחייה. החלטנו שאני אקנה ממנה 20 אחוזים מתוך 50 האחוזים שלה. בכסף שתקבל היא תפתח לעצמה מותג חדש, הפעם לא בתחום הביגוד. לאחר ההחלטה הזו ליאורה הפכה הרבה יותר פתוחה לגישור וההליך הסתמן בתור הצלחה גדולה לשנינו. בעיקר שמחנו שילדינו לא צריכים לעבור מה שראינו בעצב רב סביבנו במשפחות אחרות. 

 

CSS

המלצות והצלחות