כמה דקות אחרי אחת בלילה התעוררה דליה מטריקת דלת הכניסה. אחרי שניית הבהלה הראשונה הבינה שזה רק אסף, בנה בן ה-17, שבמהלך חופשת החנוכה הפך את סדר היום שלו. הקולות נמשכו, הפעם מכיוון המטבח. עם כל מגירה שנסגרה בחוזקה וצלחת שהוטחה בשיש בחוסר רגישות לשעה המאוחרת, גברו בה הזעם והעלבון. על כך שלא משנה כמה פעמים ניסתה לדבר איתו ולהעיר לו, הוא ממשיך להתנהג כאילו הוא חי לבד בבית, עם אפס התחשבות בשאר המשפחה והבעת עניין ויחס רק כשהוא רוצה מהם משהו.
איך גדל לה ילד כזה? ומה היא יכולה לעשות שלא יגרור עוד מריבה מיותרת – שלא תעזור ורק תשאיר אותה מותשת יותר?
חילוקי דעות בין הורים לילדיהם המתבגרים הם דבר טבעי ושכיח, הנובע ממערכת שונה של צרכים, לוחות זמנים ותפיסות זמן ומרחב. הרבה פעמים מתווספים לכך חסמי תקשורת שאינם מאפשרים לנהל את חילוקי הדעות בצורה יעילה ולטפל בהם בתוך המשפחה. הסיטואציה הזו מעיבה על היחסים, יוצרת מתח רב בבית ופעמים רבות גובה מחיר גם בלימודים ובמסגרות אחרות.
בנוסף לכך, רק לעתים רחוקות המצב נשאר בעינו. בדרך כלל הוא הולך ומחריף, בין השאר בגלל תהליך שנקרא מעגלי אפר"ת – ראשי תיבות של אירוע-פרשנות-רגש-תגובה. למשל בדוגמה הנ"ל: האירוע הוא אסף שחזר מאוחר ולא שמר על השקט. הפרשנות שדליה נתנה לכך היא שלאסף לא אכפת מבני הבית. הרגשות שהתעוררו בה הם זעם ועלבון – והתגובה עוד לא הגיעה בדוגמה, אך איש לא יופתע אם כבר למחרת יהיה בבית פיצוץ שהאירוע הנ"ל היה הזרז שלו.
אפשר להרים ידיים ולסבול בשקט, או לשלב מישהו נוסף שיעזור להורים ולמתבגרים ליצור שיח שבו ייחשפו הצרכים של ההורים, הנער/ה ובני המשפחה האחרים ולחשוב על פתרונות יצירתיים שיענו על הצרכים השונים של כולם.
נשמע בלתי אפשרי? גוף מחקר גדול והרבה ניסיון מעידים שלא. המתח והידרדרות היחסים בבית מקשים גם על ילדיכם, ואם תינתן להם האפשרות והתנאים המתאימים הם ישמחו לפתור אותם.
אמנם במצב של חילוקי דעות קשים בבית, הפתרון הראשון שעולה הוא ללכת לטיפול – אך זהו פתרון ארוך טווח שלא מתאים לכולם. הרבה פעמים אפשר לפתור את הבעיות והחיכוכים היומיומיים בצורה ישירה ועניינית יותר – שבהכרח משפיעה גם ברבדים העמוקים והרגשיים ושטווח השפעתה החיובי כמעט תמיד מתרחב ומגיע הרבה מעבר לבעיה המסוימת שעמדה במוקד הקונפליקט.
